פסק-דין בתיק ת"א 4548-08

רקע

1.         בחודש יולי 2002 שכר מרדכי סולטן (להלן: "סולטן") ממרדכי קאופמן (להלן: "קאופמן") ומיצחק זילברפינג (להלן: "זילברפינג") (קאופמן וזילברפינג ייקראו להלן: "המשכירים") נכס מקרקעין ברחובות שעליו קיימים שני מבנים (להלן: "הנכס").

            בין הצדדים נחתמו שני הסכמי שכירות לתקופה שמיום 15.7.02 ועד יום 31.7.08. הסכם אחד התייחס ל"מבנה" והסכם אחר התייחס ל"בית מגורים".

2.         סולטן השכיר חלקים שונים מהנכס לשוכרי משנה ובהם גם אילן אביטן (להלן: "אביטן"), אשר הפעיל במבנה עסק למכירת צעצועים. שוכרי המשנה האחרים הם הנתבע שכנגד 2 (להלן: "סלאמה") שהפעיל בנכס חניה למכוניות והנתבע שכנגד 3 (להלן: "עזרן") אשר שכר חלק מבית המגורים (קומת הקרקע שלו) ומשתמש בו כעסק למיסגור תמונות ומחסן.

3.         בין הצדדים פרצה מחלוקת, שעה שסולטן טען כי סיכם בעל-פה עם קאופמן על הארכת תקופת השכירות ב-5 שנים נוספות, בעוד המשכירים הכחישו טענה זו. בינתיים, בספטמבר 2008 שכר אביטן מהמשכירים את הנכס כולו, לרבות את המבנה ששכר קודם לכן מסולטן, ואשר משמש אותו כעסק למכירת צעצועים.

4.         בעקבות כך הגיש סולטן תביעה לאכיפת ההסכם בעל-פה עם המשכירים, פינוי אביטן ורעייתו וכן תביעה כספית נגד המשכירים ונגד אביטן ורעייתו.

5.         המשכירים הגישו תביעה שכנגד כספית נגד סולטן, סלאמה, עזרן ושני נתבעים שכנגד נוספים (דוד סולטן וארז אזולאי, להלן: "הערבים") שערבו להתחייבויות סולטן בהסכם השכירות. לאחר מכן נוסף לתביעת המשכירים סעד של פינוי.

6.         כן הוסכם כי הדיון יפוצל באופן שתחילה יידונו התביעה לאכיפת ההסכם בעל-פה, לפינוי אביטן ורעייתו, וכן התביעה שכנגד של המשכירים לפינוי סולטן, סלאמה ועזרן.

7.         ביום 10.1.2010 ניתן פסק דין חלקי אשר קיבל את טענות המשכירים ודחה את טענות סולטן. בעקבות כך נדחתה תביעת סולטן לאכיפת ההסכם בעל-פה ולפינוי אביטן, ונתקבלה תביעת המשכירים לפינוי הנתבעים שכנגד 1-3 מהנכס, כשמועד הפינוי נקבע לא יאוחר מיום 10.2.10.

8.         בעקבות פסק הדין החלקי נותר לדון עוד בתביעתם הכספית של המשכירים שנכללה בתביעתם שכנגד. תביעה זו כללה סעדים שונים, ובהם צווי עשה וסעדים כספיים, שיפורטו בהמשך, ואשר הסתכמו בסך של 339,800 ש"ח. ב"כ סולטן שייר אמנם בישיבת יום 11.3.10 גם את תביעתו הכספית של סולטן נגד אביטן ורעייתו, בשל הפרת הסכם, אך הלכה למעשה נטש תביעה זו שאינה נזכרת בסיכומיו.

9.         בישיבת יום 10.10.10 ביקש ב"כ המשכירים לתקן את תביעת המשכירים והסכומים הנכללים בה, אך בעקבות התנגדות ב"כ סולטן הודיע הוא כך: "אם כך, אני אגיש תביעה חדשה בעניין הנ"ל, דהיינו לגבי העילות שנוצרו לאחר הפינוי כולל אלה שיווצרו לאחר שיפונה מר עזרן בפועל".

            כן הודיע ב"כ המשכירים כי חוו"ד שמאי מקרקעין שהוגשה על ידו נותרת רלבנטית בכל הקשור לדמי שכירות ראויים, ואילו לגבי עלויות תיקונים נדרשים בדירת המגורים המהווה חלק מבית המגורים שהושכר לסולטן, נושא זה יוותר לתביעה החדשה, וזאת לפי עילה בסעיף 9(ב) להסכם השכירות המחייב להחזיר את המושכר במצב טוב ותקין.

            גם בפתח סיכומיו הודיע ב"כ המשכירים כך: "הסיכומים נשוא המחלוקות בתובענה זו אינם כוללים את הנכס המכונה "הדירה".

10.        הוגשו תצהירי קאופמן וסולטן, וכן הוגשה חוות דעת שמאי המקרקעין רועי פרליס מטעם המשכירים. כל אלה נחקרו על תצהיריהם וחוות הדעת. עוד נחקר אביטן, הגם שלא הגיש תצהיר.

הסעדים שהתבקשו בתביעה שכנגד

11.        פיצוי מוסכם - התובעים עותרים לפיצוי מוסכם בסך 100$ לכל יום בו לא פונה הנכס (בהסכם השכירות לגבי המבנה נקבע סכום של 150$ ליום), וביקשו לחייב את סולטן בסכום זה מיום 31.8.08 ועד יום 1.1.09, וממנו עד הפינוי בפועל.

12.        הפרשים בדמי שכירות - המשכירים טענו כי סולטן לא שילם את מלוא דמי השכירות בתקופת השכירות, וביקשו לחייבו בהפרשים בסך 2,050$ לפי טבלה שצורפה.

13.        דמי שימוש ראויים - המשכירים טענו כי סולטן, סלאמה ועזרן לא פינו את הנכס בתום תקופת השכירות ולפיכך עליהם לשלם 6,000 ש"ח לחודש בגין תקופת ארבעת החודשים ספטמבר - דצמבר 2008 וכן לתקופה שמיום הגשת כתב התביעה ועד יום הפינוי.

14.        צו עשה להריסת מחסנים - המשכירים טענו כי סולטן בנה בקומת הקרקע (קומת עמודים) מחסנים מדפנות איסכורית. המשכירים טענו כי שטח זה לא הושכר לסולטן וכי הבניה נעשתה ללא היתר, ולכן נתבקש צו להריסת המחסנים.